<h1>הרוקח סימן שי"ז</h1>
<h2>דף יח:</h2>
קדוש תשמיש. בשבועות בפרק ידיעות הטומאה (י"ח ע"ב) המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין ליה בנים זכרים. בפ' ב' דנדה (י"ז ע"א) אסור לשמש לאור היום אם לא יאפיל בטליתו או בבית אפל, ולא לאור הנר שלא יהו בניו נכפין. ובפ' י"ט (ביצה כ"ב ע"א) כופה על הנר כלי או עושה פריסת בגד. בגיטין מי שאחזו (ע' ע"א) הקיז ושימש מיד בניו ויתקין, הקיזו שניהם ושמשו קודם שיטעמו כלום בניהם בעלי ראתן. בא מבית הכסא לא ישמש עד שישהא מהלך חצי מיל, ואם שימש בניו נכפין. שמש מעומד אחזתו עוית מיושב דלדיא. בפ"א דחגיגה (ה' ע"ב) לא ישיח שיחה יתירה עם אשתו אם אינה צריכה להתרצות. ובנדרים בפ' ואלו מותרין (כ' ע"ב) גבי אימא שלום מגלה טפח ומכסה טפח. אל ישתה בכוס זה ועינו בכוס אחר. וליזהר מן א"סנת מש"געח בני אמה בני אנוסה בני שנואה בני נידוי, תמורה, מריבה, שיכרות, גרושת הלב, ערבוביא, בני חצופה. בפ"ב דנדה (י"ז ע"א) אין משמשין מטותיהן לפני כל. בפרק המפלת (דף ל"א) משהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחילה וכן יבעול וישנה שיהו בניו זכרי'. לדעתה כדאמר בפ' בתרא דערובין (ק' ע"ב) ובפ' א' דבבא בתרא (י' ע"ב) ישמח באשתו לדבר מצוה. בפרק בתרא דנדה (ע' ע"ב) אשתו הוגנת ויקדש עצמו בשעת תשמיש ויבקש רחמים ממי שהבנים שלו נחלת ה' בנים. בפרק המפלת (ל"א ע"ב) אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה.
